החלטה בתיק בש"פ 10474/05

1.        בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.        כנגד המשיב הוגש ביום 3.8.04 כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינים וכן הדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן ותקיפה, זאת במסגרת שלושה אישומים נפרדים.  על-פי החשד, זמן קצר לאחר שחרורו של המשיב מתקופת מאסר בת 12 שנים בגין ביצוע עבירות מין בקטינים, ובהיותו אסיר ברשיון, אירח המשיב בביתו במספר מקרים שלושה קטינים, אשר לשניים מהם טרם מלאו 14 שנה ולשלישי טרם מלאו 16 שנים, וביצע בהם מעשי סדום ומעשים מגונים. כמו כן בחלק מהמקרים עשה המשיב שימוש בסם מסוכן מסוג גראס בנוכחות הקטינים, אשר נענו להצעתו לעשן עימו.

           יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 2.9.04 נענה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אוהד) לבקשה. בקשה לעיון חוזר על החלטה זו נדחתה. בית משפט זה האריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים שלוש פעמים לתקופות זמן שונות, כאשר שוב ושוב הודגשה מסוכנותו של המשיב הן ביחס למתלוננים והן ביחס לקטינים פוטנציאלים אחרים.

3.        בא-כוח המבקשת טען כי סכנתו של המשיב לציבור מוחשית ומופלגת, וכי חלוף הזמן לא הקהה אותה. מסוכנות זו, לטענתו, נלמדת מהמעשים המיוחסים לו, מעברו הפלילי, ומהעובדה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו זמן קצר לאחר ששוחרר משהייה ממושכת בכלא, ובעודו אסיר ברשיון. עוד הוסיף וטען כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע מקים חשש מובנה להימלטותו מהדין. בא-כוח המבקשת ציין כי ניהול התיק בבית המשפט המחוזי הסתיים ביום 6.10.05 ולפיכך סביר להניח כי הכרעת הדין בעניינו תינתן במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת.

           בא-כוח המשיב טען כי מרשו זוכה מהאישום השלישי המיוחס לו, שכן המתלונן באישום זה לא אותר. באשר לשני המתלוננים האחרים טען הסניגור כי מחומר החקירה עולה כי הם הגיעו מרצונם לביתו של המשיב. כן טען הסניגור כי בית משפט זה (כב' השופט רובינשטיין) במסגרת הארכת המעצר הראשונה שקל לבקש תסקיר בשל המעצר הממושך.

4.        בהחלטתי הקודמת בפרשה זו אמרתי את הדברים הבאים:

"ברי, כי מסוכנותו של העורר הנה ממשית, הן ביחס למתלוננים והן ביחס לקטינים אחרים העלולים לבוא בקרבתו. על כך מעידים המעשים המיוחסים לו במקרה דנן ועברו הפלילי. למשיב מיוחסות ביצוע עבירות חמורות בקטינים אשר חלקם אף היו מתחת לגיל 14 במועדים הרלוונטיים ואף נסיבות ביצוען לכאורה חמורות לא פחות. מעדויות המתלוננים עולה תמונה עגומה לפיה, נהג המשיב בשיטתיות לזמן אליו נערים צעירים הבאים מרקע סוציו-אקונומי קשה, לצפות עימם בתכנים פורנוגראפיים ולעשות בהם כרצונו, כל זאת בתמורה לתשלום כספים. ניצולם של הקטינים הנזקקים מעיד לכאורה על כך שהמשיב פועל בשיטתיות ובוחר את קורבנותיו במודע תוך ניצול מצבם הכלכלי הקשה".

           אני סבורה כי דברים אלו עדיין תקפים גם בשלב זה של ההליך. אמנם המשיב שוהה במעצר תקופה לא מבוטלת, וכן אני מוכנה להניח כי המשפט התארך מעבר לזמן הדרוש והסביר, אך באיזון שיקול זה עם אינטרס הציבור והחשש ממסוכנותו של המשיב אני סבורה כי ידו של אינטרס הציבור על העליונה. אדם ששוחרר ממאסר ממושך בגין עבירות מין בקטינים ואשר ביצע בתקופת היותו אסיר ברישיון עבירות מין נוספות בקטינים, מסוכנותו היא ברורה ורבה, והחשש כי ישוב ויבצע עבירות דומות הינו חשש ממשי. כאשר מדובר בפגיעה מינית בקטינים אני סבורה כי אין מקום ליטול את הסיכון כי חשש זה יתממש. כפי שציין בית משפט זה לא פעם-

"...השיקול של התמשכות ההליכים, על אף שהוא כבד משקל, אינו השיקול הבלעדי, ומולו יש להעמיד את האינטרס הציבורי הקיים לעיתים בהמשך מעצרו של הנאשם על אף התמשכות ההליכים המתנהלים נגדו" (בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם(לא פורסמה, ניתנה ביום 25.8.04).

           הסניגור טען כאמור כי המשיב זוכה מהאישום השלישי נגדו. מכל מקום, גם אם כך הוא הדבר, שני האישומים הנותרים חמורים דיים על מנת ללמד על מסוכנותו של המשיב גם לאחר חלוף הזמן.

           טענתו של הסניגור כי בית משפט זה שקל לבקש תסקיר מבחן במסגרת הארכת המעצר הראשונה שנתבקשה, אין היא מועילה לו, שכן בית המשפט ציין במפורש בהחלטתו כי "מסוכנות המשיב על פי עברו והעבירות המיוחסות לו אינן מניחות לעשות כן לעת הזאת" (בש"פ 3867/05).

5.        ההליך בעניינו של המשיב נמצא כרגע על קו הסיום. בשלב זה, ולאור החשש הממשי כי המשיב אם ישוחרר יחזור על מעשיו ויפגע בקטינים נוספים, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב לתקופת זמן נוספת, בהנחה כי במסגרת תקופה זו תינתן הכרעת הדין. עם זאת, בהתחשב בעובדה שפרשת התביעה וההגנה הסתיימו ביום 6.10.05, אני סבורה כי יש מקום בתיק זה, לאור שהותו הממושכת של המשיב במעצר, לעשות מאמץ ליתן את הכרעת הדין במועד מוקדם ככל האפשר. לפיכך אני נענית לבקשה להאריך את מעצרו של המשיב, אך זאת רק למשך 45 ימים. כן אני מורה לצדדים להביא לידיעת ההרכב היושב בתיק, אשר ברי לי שנעשה כל מאמץ מצידו להביא לסיום הפרשה, את מועד תום תקופת המעצר, ואני מביעה תקווה כי ההליך יגיע לכדי סיום עד למועד זה.    

           המעצר מוארך איפוא ב-45 ימים החל מיום 15.11.05 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1142/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. 

          ניתנה היום, כ"ב בחשוון תשס"ו (24.11.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: